זית

שם בוטני: Olea europaea

נוף ומערכת שורשים: עץ פיסולי ירוק-עד, בעל מערכת שורשים רחבה אך לא אלימה. בבגרותו זקוק הזית למרווח של מטר וחצי מהעצים האחרים בגינה, ולכן יש לפנות עיגול קרקע בקוטר של שלושה מטרים.

אזורי גידול: עץ הזית הוא אחד מהעצים העתיקים ביותר בארץ ובמזרח הקרוב, וככזה הוא מותאם בצורה מושלמת לתנאי האקלים והקרקע המקומיים וגדל כמעט בכל תנאי ובכל קרקע.

מועד הבשלה: באוגוסט מבשילים הפירות "הבשלה ירוקה" ובסביבות דצמבר משחירים הפירות.
איך בודקים הבשלה? קוטפים זית ומועכים אותו ביד. אם הוא מגיר מיץ בשפע, הוא מוכן. הזית יגדל גם בתנאי בעל, אבל אם רוצים לקבל כמות גבוהה של פירות בעלי עסיסיות גבוהה, מומלץ לבצע השקיית עזר באביב, לקראת הפריחה ובאוגוסט – פרק הזמן האחרון של גדילת הפרי.

גידול במיכל: אפשרי.

מועד שתילה מומלץ: כל השנה.

טיפולים מיוחדים:
זבוב הזית וזבוב הפירות: קיימות מלכודות ייעודיות לתליה על ענפי העץ. ניתן להשיגן בכל חנות חקלאית.
עש היסמין: מעדיף את העלים הצעירים של העץ. סימניו הם עלי העץ מקופלים ו/או מכוסים רשת לבנה דקיקה.
במקרה כזה, יש לקחת 2-3 עלים כדוגמה לחנות חקלאית ולבקש הדברה מתאימה.

הזנים הנמכרים במשתלה:
אצלנו תמצאו מגוון של זנים איטלקיים, ספרדיים ומקומיים המניבים זיתים לכבישה או לשמן. בין השנים:
זן ברנע: מתאים להפקת שמן ולמאכל. צומח מהר מאוד ומניב יבולים גבוהים.
זן סורי: זן מקומי, מצוין לשמן ולמאכל, בעל ארומה דומיננטית, צומח לאט יחסית.
זן קורטינה: זן דרום-איטלקי, מיועד לשמן ולמאכל, צומח מהר יחסית, בעל ארומה פירותית חזקה.
זן סנטה: זן איטלקי, פרי ענק, מצוין למאכל.
זן לצ'ינו: זן איטלקי (טוסקנה), בעל ארומה פירותית, מתאים לשמן בלבד, צומח מהר.
זן אסקל: תכולת שמן גבוהה וארומה חזקה, מתאים בעיקר לשמן, צומח מהר יחסית.
זן מנזלינו: זן יווני, לכבישה ומאכל.
זן פישולין: זן צרפתי, מתאים לכבישה ולשמן
זן פיקואל: זן ספרדי, פרי בינוני, עץ עמיד יחסית לקור, מתאים לכבישה ולשמן

כדאי לדעת:
בארץ ישראל מצויים כמה עשרות עצי זית עתיקים (שניים בכפר עראבה וחמישה בכפר דיר חנא) שעל פי הערכה גילם הוא יותר מאלף שנים.
כולם עדיין מניבים פרי. כמה עצי זית גן בגת שמנים שבירושלים מתוארכים – לא בוודאות – לתקופתו של ישו.